עפרה, המקום אליו שלטון החוק זוחל כדי למות

המדינה מצהירה בבג"צ שהיא לא מתכוונת לאכוף את צווי ההריסה בעפרה "בגלל המצב המיוחד של עפרה." זכרו את זה כשההוצאה לפועל תגיע אליכם

אם היה צריך לבחור לדיון הזה של בג"צ תמה מוזיקלית, הייתי הולך על השריקה המפורסמת של "הטוב, הרע והמכוער." אם הייתי צריך לבחור תמה קולנועית, נראה לי שהייתי בוחר בשיח מתגלגל ברוח על רקע נוף השממה; משהו מערבוני, על כל פנים.

הגענו בשבוע שעבר לדיון בבג"צ כדי לדון בעתירה, שהוגשה ב-2008 ומאז פחות או יותר המתינה למתן פסק דין על ידי בית המשפט, שעסקה בבניה בלתי חוקית בהתנחלות הדגל עפרה. המשפט הקודם קצת חוזר על עצמו, כי עפרה כולה היא מאחז בלתי חוקי גדול, אבל אנחנו באנו כדי לדון על גורלם של תשעה בתים חדשים, שנבנו ביוני 2008 ושבמועד הגשת העתירה טרם אוכלסו.

פעם, מזמן, זה התחיל די טוב: המתנחלים היו כל כך לחוצים מהעתירה, שרב ההתנחלות אבי גיסר הורה על המשך הבניה במהלך השבת, כדי שאפשר יהיה לסיים אותה קודם לדיון. את בית המקדש לא בנו בשבת; עפרה, כמסתבר, קדושה יותר.

אחר כך הוציא השופט אדמונד לוי – כן, ההוא מדו"ח לוי – צו ביניים שאסר על אכלוס הבתים ועל שימוש בהם. אלא שעשרה ימים לאחר מכן, החליט שי ניצן – כיום, תשמחו לדעת, פרקליט המדינה – שאפשר להתחכם גם לצווים של בית המשפט העליון, והוא שלף את אחד התרגילים המשפטיים הבזויים בתולדות המדינה. ניצן קבע שמאחר והצו מופנה למשיבים – קרי, שר הבטחון ואלוף הפיקוד – יש למנוע רק מהם, קרי משר הבטחון ברק, אלוף הפיקוד נווה, וראש המנהל האזרחי דאז, להשתכן בבתים; ניצן קבע שהצו איננו חל על אחרים. הבתים, כמובן, אוכלסו מיד על ידי מתנחלים, ועכשיו לך תוציא את המסמר נטול הראש הזה שתקע ניצן.

זה היה ב-2008. העמדה של המדינה ב-2013 דומה אך שונה מעט: היא אומרת שאין ספק שמדובר במבנים בלתי חוקיים, ובאותה הנשימה היא אומרת שאין לה כל כוונה ליישם את צווי הפינוי שהיא עצמה הוציאה. למה? כי, כדברי נציג המדינה בבג"צ, "בחלק גדול מהבניה בשטחים יש שיקולים פוליטיים ומדיניים," ושאין הבדל בפועל בין תשעת הבתים שעל פינוים אנו עותרים ובין שאר עפרה. בדיון קודם, השתמע מדברי המדינה שמאחר וכל עפרה היא בעצם מאחז בלתי חוקי גדול, אין בכוונת המדינה לטפל בנושא עד שיגיע הסדר הקבע. הממשלה הנוכחית, כזכור, לא מעוניינת בהסכם קבע אלא לכל היותר בהסדר ביניים.

במילים אחרות, כפי שאמר היועץ המשפטי שלנו, מיכאל ספרד, לבג"צ: עפרה הפכה לעיר מקלט, שטח נטול חוק. המדינה אומרת שמבחינתה, אם עיירה שלמה בנויה בניגוד לחוק, זו סיבה טובה מספיק כדי שלא לאכוף שם את החוק. אל דאגה, אתם לא תוכלו ליהנות מכך: אם יגיע אליכם נציג ההוצאה לפועל, אם תבצעו עבירת בניה בלתי חוקית (לא כזו שכרוכה בגזל קרקע של אדם אחר, אלא סתם בהרחבת מרפסת), כאן תעמוד המדינה על רגליה האחוריות ורוממות "שלטון החוק" בפיה.

המצב שבו קבוצה בעלת משקל פוליטי יכולה לכופף את אוכפי שלטון החוק מסוכנת כמעט כמו הקלות בה מוכנים האוכפים לומר שאין להם עמוד שדרה. המשמעות היא שהעקרון המרכזי של שלטון החוק – אכיפה אחידה ושוויונית, אכיפה שאיננה מבחינה בין עשיר לעני, בין מקורב למנותק, בין יהודי ללא יהודי – לא קיים יותר. בינתיים, רשמית, רק בעפרה; אבל אם יתקבל העקרון המסוכן הזה, ההיסטוריה מלמדת שהוא יורחב מאד. אחרי הכל, המדינה טוענת שצרכים פוליטיים גוברים על הזכות החוקתית לקניין; למה לעצור שם? יש עוד זכויות שעשויות להטריד את המדינה מבחינה פוליטית.

הצד השני, כמובן, הוא שברגע ששאר האוכלוסיה תבין שיש אוכלוסיה מיוחסת, שעליה לא אוכפים את החוק, היא תתחיל לתהות למה בעצם דווקא היא צריכה לציית לו. שלטון החוק מבוסס על הסכמה; כשהמדינה יוצרת מעמדות, כאלה שאוכפים עליהם את החוק וכאלה שלא, היא מכרסמת תחת יסודות ההסכמה הזו. הדבר המבהיל הוא שהמדינה איננה מבינה את הנושא הפשוט הזה; למרבה המזל, לבג"צ עדיין יש אפשרות לתקן את המעוות.