בג"ץ 5023/08 – סעיד זהדי מוחמד שחאדה נגד שר הביטחון

עפרה היא התנחלות צפונית-מזרחית לרמאללה, שהוקמה ללא שטח שיפוט או תוכנית מתאר, וחלק ניכר מבתיה בנוי על אדמה פלסטינית פרטית. ב-2006 החלו בבניית תשעה מבנים חדשים ליד הכפר הפלסטיני עין יברוד. המבנים נבנו על קרקע פרטית מוסדרת השייכת לתושבי הכפר, ובעקבות זאת המנהל האזרחי הוציא צווי הפסקת עבודה למבנים. למרות הצווים, העבודות במקום נמשכו.

מכיוון שהבנייה המשכה, עתרו חמישה מתושבי עין יברוד, באמצעות יש דין ובצלם, בדרישה לממש את צווי ההריסה שהוצאו כנגד הבתים. בעתירה צוין כי "ההתנחלות עפרה, אשר רובה ככולה מוקמת על אדמות פלסטיניות פרטיות ומוסדרות, הינה חסרת תכנית מתאר וחסרת שטח שיפוט. על כן, בניגוד לרוב רובן של ההתנחלויות ברחבי הגדה המערבית, היא איננה חלק ממועצה מקומית מסוג זה או אחר, ופועלה וקיומה אשר מתנהלים מזה זמן רב נעשה במסגרת חוקית שהיא יצור כלאיים בלתי מוסבר".

שבועיים לאחר הגשת העתירה הוציא בג"ץ צו ביניים האוסר על אכלוס המבנים או חיבורם לתשתיות, לאחר שיש דין עדכן את בית המשפט כי קצב הבנייה במקום הואץ וכי רבני עפרה אף התירו באופן חריג להמשיך בעבודות הבנייה בשבת ובחג השבועות לשם כך. המדינה הודתה כי מדובר בבנייה בלתי חוקית על קרקע פלסטינית פרטית, ואף הוסיפה שבין מועד הגשת העתירה למועד הדיון בצו על תנאי מרבית מהמבנים אוכלסו. בעקבות הפרת הצווים נפתחה חקירה משטרתית.

לאחר שנודע כי הבתים אוכלסו, החליט שר הביטחון להימנע מביצוע צווי ההריסה. השופטים מתחו ביקורת על כך ש"מתקבל הרושם כי נעשו פעולות שמטרתן הייתה קביעת עובדות בשטח וסיכול הבקשה לצו הביניים", ובמרץ 2009 הוציאו צו על תנאי שמחייב את המדינה להסביר מדוע היא אינה אוכפת את צווי ההריסה שהוצאו לבתים. המדינה טענה כי העתירה מעוררת "סוגיה רגישה, המערבת שיקולים אכיפתיים, תכנוניים, ביטחוניים, מדיניים וחברתיים".

בפברואר 2015 פסק בג"ץ כי יש להרוס את תשעת המבנים, והקציב למדינה שנתיים לשם כך. "איני מקל ראש במשמעויותיה של ההחלטה להורות על ביצוע צווים שמכוחם יפונו וייהרסו מבנים המשמשים למגורי תושבים. מובן כי להחלטה זו משמעויות קשות וכואבות עבור התושבים ומשפחותיהם, שהשתקעו ביישוב וודאי התערו בקהילה שבו", כתב נשיא העליון דאז אשר גרוניס. "עם זאת, אין בכך כדי להצדיק בנסיבות העניין הכשרה למעשה של בנייה בלתי חוקית על קרקע פרטית או כדי להכשיר אי-אכיפה של הדין מצד רשויות המדינה, וזאת, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם המדיניות שקבעו הן עצמן. לוּ הוחלט לדחות את העתירה, היה בכך משום מתן היתר לפגיעה חריפה בזכויות התושבים המוגנים באזור ובשלטון החוק, וזאת אין לקבל".

בתחילת פברואר 2017 דחה בג"ץ את פינוי תשעת הבתים בחודש, בעקבות בקשה של הדיירים לדחות את הפינוי בשלושה חודשים. בהחלטה כתבה נשיאת בית המשפט, מרים נאור, כי "אין מחלוקת כי המבנים שבהם עסקינן נבנו שלא כדין על קרקע פרטית פלסטינית". ביחס לכניסה לבתים לאחר הגשת העתירה כתבה כי "השתלשלות עניינים קשה וחריגה זו, שבמסגרתה נקבעו 'עובדות בשטח' תוך הפרת צווים מינהליים, היוותה נדבך מרכזי בפסק דיננו. אין מקום להתעלם ממנה בגדרי ההכרעה בבקשת הארכה שלפנינו, בפרט בהתחשב בהתנהלות המבקשים, שרובם נכנסו לבתיהם לאחר שהוצא צו הביניים האוסר על השלמת בנייתם ועל אכלוסם".

עם זאת, נאור הוסיפה כי "הרבה לפנים משורת הדין", היא מציעה לדחות את הפינוי בחודש כדי לאפשר לכוחות הביטחון זמן סביר להיערכות לביצוע פסק הדין. "אנו מביעים תקווה כי בהגיע מועד הפינוי המבקשים יתפנו בדרכי שלום, כפי שהצהירו בתצהיריהם. לשום אדם אין זכות לנקוט באלימות כלפי רשויות החוק או כלפי כל אדם אחר", נכתב בהחלטה.

לאחר קבלת הדחייה, ביקשו דיירי הבתים מבג"ץ לאטום את הבתים במקום להורסם. זאת, לאחר שלטענתם חוק ההסדרה מקנה להם אופק תכנוני ושניתן יהיה לבנותם בעתיד אם יהרסו. המדינה בתגובתה הבהירה כי החוק אינו חל על תשעת הבתים. בתגובת יש דין לבקשת הדיירים נכתב כי לא רק שהחוק אינו חל על תשעת הבתים, אלא שמכיוון שמדובר בקרקע פלסטינית פרטית, לא ניתן יהיה לבנות את הבתים גם בעתיד, על אף חוק ההסדרה.

מצב העתירה: העתירה התקבלה.