בג"ץ 6505/09 – ברכאת ואחרים נגד שר הביטחון ואחרים

באוגוסט 2009 גילו תושבי כפר הפלסטיני כפר עקב כי על אדמותיהם שליד ההתנחלות כוכב יעקב החל בנייה של 12 מבנים בלתי חוקיים. בעקבות זאת עתר ראש מועצת הכפר לבג"ץ, באמצעות יש דין, בדרישה למנוע את המשך בניית המבנים. לאחר העתירה הכריז אלוף פיקוד המרכז על השטח שבו בוצעה הבנייה הבלתי חוקית כשטח האסור לכניסה לישראלים.

למרות הצו, במקום המשיכו להתגורר אזרחים ישראלים שחתמו על חוזה עם ההתנחלות כוכב יעקב המתיר את מגוריהם במקום. חלקם אף חתמו על חוזה לאחר ההכרזה על השטח כסגור. בעקבות זאת הוגשה תלונה למשטרה כנגד החשודים בגין הפרת הצו, אולם המשטרה סגרה את תיק החקירה ומבלי להעמידם לדין, ואף נמנעה מהעמדה לדין של מזכירי ההתנחלות וגורמים נוספים שיש מקום לחשד כי שידלו את הדיירים להפר את צו האלוף. בערר שהגישה יש דין על ההחלטה לסגור את החקירה צוין כי עולה אף חשד כי אדריכל המועצה האזורית בנימין העיד עדות שקר בנושא.

ב-3.9.09 הוציא בג"ץ צו ביניים האוסר על "כל פעולות של בנייה וכל פעולות של חיבור המבנים הקיימים לתשתיות, וכן כל פעולה של סלילה ופריצת דרכים בין המבנים".

במאי 2013 –למעלה משלוש שנים וחצי לאחר הגשת העתירה, ובעוד העתירה תלויה ועומדת, הכריז הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש על כ-224 דונמים בכפר עקב כעל אדמות מדינה, בהם השטח שנידון בעתירה. זאת, מבלי לעדכן את העותרים – פעולה שעליה מתח בג”ץ ביקורת חריפה. בעקבות ההכרזה, במרץ 2014, בעקבות ההכרזה של הממונה, מחק בג"ץ את העתירה בשל "שינויים שונים בתשתית העובדתית והחוקית הרלוונטיות". עם זאת, בית המשפט התיר על כנו את הצו מספטמבר 2009.

בערר שהגיש יש דין כנגד ההכרזה לוועדת העררים הצבאית, הגדיר הארגון את ההכרזה ככזו ש"נועדה, בפשטות, לאפשר הכשרה בדיעבד של בנייה בלתי חוקית. הכרזה זו היא, אם כן, הכרזה שנועדה לעקוף הליכי דין: עוקפת בג”ץ, עוקפת חובת אכיפת חוק, עוקפת עקרונות יסוד של שלטון חוק". ההחלטה על ההכרזה, ציין הערר, נתלתה במשרדי המועצה האזורית מטה בנימין – אבל לא נמסרה למועצת הכפר עקב.

ביולי 2016 קיבלה הוועדה את הערר וקבעה כי העובדה שבתקופת השלטון הירדני בגדה החלו בתהליכי הסדרה של הקרקע הינה בעלת משמעות מהותית ומחייבת לבחון את מצב עיבוד הקרקע נכון לשנות ה-60' של המאה הקודמת, ולא נכון לתקופה שבה החלה בניית ההתנחלות כוכב יעקב על אדמות סמוכות. ועדת הערר קבעה שההכרזה מבוטלת וכי אם המנהל האזרחי ירצה לבצע הכרזה חדשה, עליו לבחון מה היה מצב עיבוד הקרקע בעשר השנים לפני תחילת הליך ההסדרה הירדני, כלומר בשנות ה-50'.

מצב העתירה: נמחקה.